כולנו למדנו כבר בגן את המדרש המפורסם שמפרט את הייחודיות של כל אחד מארבעת המינים, ואת מה שזה מסמל.
אבל מעבר למדרש היפה, יש לזה השלכה הלכתית מאוד מעניינת וכן לימוד פחות מוכר שאנחנו יכולים ללמוד דווקא מהערבה.
ואומר המדרש בויקרא רבה כך: "'פרי עץ הדר', אלו ישראל: מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח, כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים. 'כפות תמרים' אלו ישראל, מה התמרה הזו יש בה טעם ואין בה ריח, כך הם ישראל: יש ביניהם שיש בהם תורה ואין ביניהם מעשים טובים".
ממשיך המדרש ואומר: "ענף עץ עבות' אלו ישראל, מה הדס יש בו ריח ואין בו טעם, כך ישראל יש ביניהם שיש בהם מעשים טובים ואין ביניהם תורה. 'ערבי נחל', אלו ישראל, מה ערבה זו אין בה טעם ואין בה ריח, כך הם ישראל יש ביניהם בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים. ומה הקדוש ברוך הוא עושה להם, לאבדן אי-אפשר? אלא אמר הקב”ה ייקשרו כולם אגודה אחת והם מכפרים אלו על אלו”.
איך מבחינה הלכתית מתבטאת אותה אחדות? הבית יוסף הוא אחד הפוסקים שמסתפק בשאלה זו. וכך הוא כותב ”אם צריך לחבר האתרוג ללולב בשעת הנענוע ולנענע שניהם יחד או אם אינו מנענע אלא אגודת הלולב לבד ויד שמאלו שהאתרוג בה תהא עומדת במקומה בלי נענוע? דבר זה לא נתבאר בגמרא ולא בדברי הפוסקים".
הבית יוסף מוסיף ומביא סיפור בשם הרב מנחם ריקנאטי שהיה מגדולי המקובלים: "צריך לסמוך את האתרוג אל שאר המינים. וסוד זה נגלה אלי בחלום בליל יו”ט הראשון של חג הסוכות בהתאכסן אצלי חסיד אחד אשכנזי שמו הרב רבי יצחק, ראיתי בחלום שהיה כותב השם יו”ד ה”א והיה מרחיק הה”א אחרונה מן הג’ האותיות ראשונות ואמרתי לו מה זה עשית ? והשיב: כך נוהגים במקומינו. ואני מחיתי בו וכתבתי אותו שלם ואשתומם על המראה ואין מבין".
"למחר", ממשיך לספר הרב ריקאנטי, "בעת נטילת לולב ראיתי שלא היה מנענע רק הלולב ומיניו בלא אתרוג והבנתי פתרון חלומי וחזר בו ורז”ל רמזו סוד זה בויקרא רבה, אמר שם: 'פרי עץ הדר - זה הקב”ה שנאמר: הוד והדר לפניו. 'כפות תמרים' - זה הקב”ה שנאמר: צדיק כתמר יפרח. 'וענף עץ עבות' - זה הקב”ה שנאמר: והוא עומד בין ההדסים. 'וערבי נחל' - זה הקב”ה שנאמר: סלו לרוכב בערבות”.
החיבור בין כל חלקי עם ישראל הוא חיבור בין אותיות של שם ה' ולכן אסור לנו, חלילה, ליצור שם פירוד. לכן אופן נטילת ארבעת המינים הוא על ידי זה שאנחנו מצמידים את האתרוג לערבה.
הרב צבי יהודה קוק זצ”ל כותב על התפילה: "בפי ישרים תתרומם, ובשפתי צדיקים תתברך ובלשון חסידים תתקדש ובקרב קדושים תתהלל. ובמקהלות רבבות עמך בית ישראל ברינה יתפאר שמך מלכנו בכל דור ודור" כך: "אחרי סדר המדרגות של ישרים צדיקים חסידים קדושים, מופיעה במקהלות רבבות עמך בית ישראל, קדושת כללות ישראל, הרי היא למעלה מכולן ועל גביהן".
אך ישנו עוד דבר נפלא שאפשר ללמוד על הערבה. הדבר המופלא הוא שבהושענא רבה, לאחר שאנחנו עושים חיבור של כל המינים לאורך שבוע שבוע שלם, מגיע השלב שבו אנחנו מכים את הערבה. פתאום, ברגע זה, ריח של ערבות עולה בבית הכנסת. מכאן אנו למדים שאומנם כלפי חוץ הערבה היא ללא ריח וללא טעם, אבל האמת היא שגם הערבה בפנימיותה, כמו כל יהודי, מלאה בריח של תורה.
הרב שלמה סובול הוא ראש ארגון ברקאי ורב קהילת שערי יונה מנחם במודיעין